• img-book

    סר – כפי שהוא מעדיף שיכנו אותו – הוא שחקן אנגלי קשיש ומנהל תיאטרון נודד, המתעקש להציג את מיטב הרפרטואר השיקספירי בעיצומה של המלחמה, למרות ההפצצות המאסיביות של הגרמנים, ולמרות שהוא עצמו, בתוך תוכו, יודע שהגיע אל סוף דרכו.   סר נושא על גבו משא שהוא למעלה מכוחותיו. ביום שני הוא פרוספרו, ביום שלישי קוריולנוס, וכן הלאה, אותלו, המלך ליר, ריצ'רד השלישי ועוד, כולן דמויות שקספיריות, המספקות לשחקן המגלם אותן הזדמנות להבליט את אישיותו הבימתית ואת משחקו הוירטואוזי.   נוסף לעול המוטל עליו כשחקן וכמנהל להקה סר נאלץ לספק את גחמותיה של אשתו, השחקנית הראשית, וכל זה כשהגרמנים מפציצים מן האויר, נשמעות צפירות אזעקה והתושבים נקראים לרדת למקלטים. אבל סר אינו שועה לאזעקות, ממשיך בהצגה ומתעלם מן המלחמה המשתוללת בחוץ.   לסר התשוש אין יותר כוח להמשיך ולהופיע, אבל המלביש שלו, נורמן, שחקן מתוסכל, שבאמצעותו של סר מגשים את חלומותיו הכמוסים, מחזיק בו, דוחף, מעודד ומשלח אותו אל הבמה לביצוע אחרון של המלך ליר.   ככל ששוקע השחקן כך מתחזק מעמדו של המלביש, שהוא איבר מאיבריו של סר. אולם שניהם יודעים כי מותו של האחד יגרום לסיום חייו של האחר. מאבקו של סר להישרדות הופך להיות גם מאבקו של המלביש – הטרגדיה היא של שניהם.   בחוץ תוקפים הגרמנים ובפנים סר, בבגדי המלך ליר, נאבק על חייו ועל שפיותו במחזה שהוא מחווה של אהבה לתיאטרון שהיה, תיאטרון שהשחקן עמד במרכזו.

    מאת: רונלד הארווד
    הקאמרי, 2003
     
  • img-book

    שנים-עשר מושבעים מתכנסים להכרעה במשפט רצח. החלטתם תיקבע את גורלו של בחור צעיר הנאשם ברצח אביו. הם חייבים להחליט פה אחד. אחד-עשר מהמושבעים משוכנעים באשמתו של הצעיר. מושבע אחד מתלבט.   הדיון הסוער והמתוח בין שנים-עשר המושבעים הסגורים בחדר אחד עד להחלטה הגורלית, הופך למשחק כוחות בו נחשפת אישיותם. הם יוצאים למאבק מוסרי, פסיכולוגי ואנושי, שיכריע בסופו האם יישלח הנאשם אל הכסא החשמלי.

    12 המושבעים מאת: רג'ינלד רוז
    הבימה, 1959
     
  • img-book

    דרמה משפחתית, המתרחשת ב-1942 ומספרת על שני נערים יהודיים, הנשלחים בעל כורחם, לאחר מות אמם, לבית סבתם ביונקרס, ניו-יורק. שם הם מתוודעים ולומדים לחיות במשפחה מטורפת וססגונית.

    הסבתא היא זקנה רודנית, נכה, שונאת ילדים ורעש, המנהלת חנות ממתקים ומאלצת את נכדיה לעבוד בפרך בתנאי משמעת חמורים. בביתה גרה גם אחת מבנותיה – הדודה בלה, אשה ילדותית וטובת לב, הסובלת מפיגור שכלי קל ושובה את לב הילדים. היא מקווה לעזוב את הבית ולהקים מסעדה עם החבר שלה. וישנו גם הדוד, לואי הגנב- הכבשה השחורה של המשפחה וישנה עוד דודה הסובלת מפחדי ילדות…. בקיצור, משפחה משונה!

  • img-book

    אדם שטיין, גיבורו הראשי של ""אדם בן כלב"" הוא מוקיון, ומוזיקאי מחונן. במחנה הריכוז הוא שימש כממונה על הבידור האישי של מפקד המחנה, ובד בבד גם ככלבו של אותו איש אס. אס. הקומנדנט קליין.
    קליין אהב מאוד את אדם שטיין, שהרי בלבו פנימה היה איש מתחשב שדאג שהיהודים ""שלו"" לא יסבלו יתר על המידה.
    כאשר הלכו בדרכם האחרונה, חתיכת סבון בידם, המוקיון אדם שטיין, ליצן המוות, ניצב תמיד ליד הדלת המובילה לתאי הגזים, בכדי להשקיט אותם. אפילו את אשתו שלו לווה אדם אל מותה, בצורה זו.

  • img-book

    שם הקורבן נבות, שם הגבירה איזבל, שם השליט אחאב, הידיים אותן ידיים מקדמת דנא ועד היום, ה"לכלוך" אותו "לכלוך" ואין חדש תחת השמש.
    והיתר הלא הם כתובים בידי יעקב שבתאי בראיית נולד, בהומור עוקצני עד רצחני, כשהם מוצגים על במת תיאטרון גשר.

    אוכלים מאת: יעקב שבתאי
    גשר, 1999
     
  • img-book

    מחזה ישראלי מקורי על שלושה חברים :
    מיקי עמי וקריץ שראשית חברותם החלה במלחמת יום כיפור באיסמעיליה ונמשכת עד לרגע זה בו מתרחשת העלילה.

    מיקי – גניקולוג מצליח, עמי – עיתונאי מבוקש, וקריץ – ידו בכל, מחפש עדיין את עצמו והופך להיות לנטל על שני חבריו.

    הקשר המשולש ביניהם נבנה על בסיס חברותם האמיצה בעת שרותם הצבאי בשנת 1973 במלחמת יום כיפור במהלך הקרב על איסמעיליה (שנכבשה על ידינו והוחזרה בשנת 1977 למצרים) במסגרת חוזה השלום עימם.

    בחברות רבת שנים זו נוצרים סדקים על רקע סיפורי בגידה ביניהם ובין בנות זוגם והיא עולה על שרטון.

    איסמעיליה מאת: הלל מיטלפונקט
    בית ליסין, 2002
     
  • img-book

    בלילה אפלולי, בראשית חודש נובמבר 1823, יושב אנטוניו סליירי הקשיש בחדרו המאובק ועורך בפני קהל הצופים וידוי. במסגרתו, הוא מעלה מנבכי זכרונו הקודח את פרשת חייו ויחסיו המורכבים עם המלחין הדגול וולפגנג אמדיאוס מוצרט, כפי שהתרחשה בחצר ההאבסבורגית התככנית של הקיסרות האוסטרית, כ – 40 שנה קודם לכן, בשנת 1781.   המחזאי פיטר שאפר, הימר על העימות בין הגאונות לבינוניות, ותוך הסתמכות על עדויות נסיבתיות רקם עלילה דרמטית עוצרת נשימה : אנטוניו סליירי, מלחין החצר של הקיסר האוסטרי יוסף השני, אדם דתי ומוסרי שהתמסר לאלוהיו אך ורק להגשים את משאלתו היחידה – להיות למוסיקאי דגול – פוגש את ילד הפלא, וולפגנג אמדיאוס מוצארט, גדול המוסיקאים של כל הזמנים, בהגיעו אל חצר הקיסר, ורואה בו את התגלמות קולו של אלוהים.   אלא, מוצרט נעדר תכונות אציליות, ונוהג בהבל רוח ובחוסר דרך ארץ וכאן טמון יסוד הטרגדיה בחייו של סליירי ; בהבינו כי אין קשר בין מעלות ומידות טובות לבין מנת הכישרון שקוצב האל, מתעמת סליירי עם הריקנות הפוקדת אדם בעת שהוא חדל להאמין בעולם של צדק, המתנהל עפ"י תכנית אלוהית.   טעון שנאה, קנאה ומרירות יוצא סליירי למאבק באלוהיו באמצעות הריסתו של בחיר יצוריו עלי אדמות – הלא הוא אמדיאוס מוצרט – מאבק המביא את השניים למפגש הטראגי עם אובדן שפיות הדעת, רצח ומעשה התאבדות.

    אמדאוס מאת: פיטר שאפר
    הבימה, 1994
     
  • img-book

    אסתר המלכה היה מחזה המקורי האחרון שאלתרמן כתב עבור התאטרון הקאמרי וגם המחזה האחרון שלו שהוצג. נחת העבודה של אלתרמן היתה שסיפור המגילה ידוע לכול ואין צורך להציג את כולו. הוא מיעט איפוא לספר את עלילת הסיפור המקראי כסדרו וכלשונו, שינה את מרכזיותן של הנפשות הידועות מן המגילה וגם את אופיין והוסיף נפשות פועלות חדשות. המחזה שכתב הוא יצירה חדשה ששורשיה אמנן נעוצים במגילה המקראית, אך גם במדרשים ובמסורת הפורים-שפיל, ועל דרך המקובל בפורים-שפיל יש לה מהלכים אקטואליים גם בהווה של היוצר.

    אסתר המלכה מאת: נתן אלתרמן
    הקאמרי, 1966
     
  • img-book

    חברותם רבת השנים של שני זוגות נשואים עומדת במבחן, כאשר אחד הזוגות מגיע למסקנה שהנישואים שלהם לא
    ממש מוצלחים ועומדים בפני משבר גדול.
    שאלות אוניברסליות על זוגיות, פרידה, נישואין ובגידה נידונות באופן משעשע וכואב.

  • img-book

    המלך הוא עירום!" כך מסתיימת האגדה של אנדרסן, ומכאן מתחיל המחזה של נסים אלוני, שעוקב אחרי הנער שצעק  ועל הסתאבותו עד שהוא עצמו הופך להיות המלך העירום החדש. כל זה מתרחש בארץ רחוקה-רחוקה, מלאה פוליטיקאים חצי מטורפים, עסקנים, תככנים, אמנים רודפי תהילה, אנשי עסקים חסרי מצפון, והמון אזרחים שרצים מאופנה לאופנה – בקיצור, ארץ בכלל לא דומה לארצנו. מחזה מצחיק וגרוטסקי ולא נורא אופטימי.

    בגדי המלך מאת: נסים אלוני
    הבימה, 1961