עלילות המחזמר "גבירתי הנאווה" מתחילה בשרשרת פגישות מקריות ובהתערבות. ארבעה מתוך גיבורי המחזמר נפגשים לראשונה בתחילת ההצגה וממש במקרה ביציאה מאולם התיאטרון בקובנט גארדן בלונדון. על המדרכה שלפני התיאטרון יושבת אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים צעירה, ענייה וחסרת השכלה, שהגיעה מאחת השכונות העניות של לונדון- העיר ששכונות רבות לה, ובכל אחת מהן מדברים התושבים אנגלית בהיגוי ובתחביר ה"קוקני" העממי והעסיסי המיוחד לשכונתם. במקרה – ואולי שלא במקרה – עומד מאחורי העמוד, לא הרחק ממוכרת הפרחים הקולנית, גנטלמן אנגלי, פרופסור היגנס, חוקר לשון ודיאלקטים בעל שם, המאזין ללשונה והיגויה של הצעירה ורושם אותו בפנקסו, כדרכו במחקר. וממש במקרה, כביכול, נקלע לשם גם קולונל בדימוס של הצבא הבריטי בשם פיקריניג- גם הוא מומחה לחקר דיאלקטים, שהגיע במיוחד מהודו כדי לפגוש את פרופסר היגנס, שאת ספריו העריץ, ולא שיער שיתקל בו דווקא בפתח התיאטרון שמהצגתו יצא. היגנס המתמוגג מלשונה העסיסית של מוכרת הפרחים היושבת על המדרכה, מציע לפקרינינג התערבות: תוך כמה חודשים הוא יכול לדבריו, להפוך את הנערה "ההמונית" ל"ליידי" אנגלית, שאיש לא יבחין בכך שדיברה אי פעם בהיגוי "נמוך".ובעוד שני המלומדים דנים בתנאי ההתערבות, יוצא מהתיאטרון- שוב במקרה כמובן- צעיר תמים בשם פרדי, בן למשפחה טובה,שימלא מאוחר יותר, בלא ידיעתו, תפקיד לא מבוטל בחייהם של אלייזה ושל פרופסור היגנס.

כך בפגישה המקרית המרובעת הזו על המדרכה ובהתערבות המשועשעת בין שני הגנטלמנים חוקרי הלשון סביב מוכרת הפרחים הוולגרית אך החיננית, מתחילה עלילת המחזה והמחזמר שלנו. וזו מבוססת על סיפור יווני קלאסי עתיק שהתרחש בקפריסין הסמוכה. ברנרד שואו האירי, שנחשב ובצדק לסופר גאוני וזכה מאוחר יותר גם בפרס נובל לספרות, משתעשע בהרבה הומור, שנינות, רגישות ואהבה, בדמויותיו, המייצגות את השכבות החברתיות והתרבותיות, השאונות של אנגליה לפני מאה שנה. מול השוק והפאב העממי של הסביבה בה גדלו אלייזה ואביה העסיסי, אלפרד דוליטל (הרואה את עצמו כדובר מעמד הבינוני) הוא מציג בפנינו לא רק את דירתו של היגנס והרחוב האמיד בו הוא גר, אלא גם את ביתה ההדור עוד יותר של אמו של הפרופסור ואת התא האריסטוקרטי הקבוע שלה במגרש מרוצי הסוסים באסקוט בו נפגשת החברה הגבוהה, ובו נערכת מדי כמה דקות התערבות נוספת: איזה סוס ינצח במירוץ? ואל נשכח גם את האולם המלכותי של הנשף, שבו עומדת אלייזה למבחן: האם ינצח הפרופסור בהתערבות שלו עם הקולונל?  מרתקת ומרגשת עוד יותר היא מערכת היחסים רבת השלבים בין הפרופסור הציניקן והמתנשא לבין נערת השואוק שהפכה ל"גיברת".


להאזנה לפס-הקול של ההפקה, הקליקו כאן

גבירתי הנאווה

מאת: אלן ג'אי לרנר
גיורא גודיק, 1964
תכניות נוספות עבור אלן ג'אי לרנר
גבירתי הנאווה גיורא גודיק, 1964
יוצרים ומשתתפים

על פי "פימליון" לברנרד שאו והסרט של גבריאל פסקל
מוסיקה: פרדריק לאו
נוסח עברי: דן אלמגור
בימוי: סמואל ליף
מחול ותנועה: הניה הולם
מנהל מוסיקלי: יצחק גרציאני
תפאורה: אוליבר סמית
תלבושות: ססיל ביטון

משתתפים:
ג'וזי כץ, אהוד בן-דוד, שמעון בראון, רות שלאק, רבקה רז, אלברט כהן / ז'ק אמון, שי דנון / אברהם בן-יוסף, אריה לייביש, גדעון שמר, שי אופיר, חיים פורמן, פסח גוטמרק, שלמה חרמון, יוסף חזן, הרצל ורסנו, ויקטור שוורץ, פסח גוטמרק, שלמה חרמון, בומבה י. צור, ג'יזלה אנסקה, רות אשכר-גלר, לנה כהן, רוזה אלישיב, יונה פיקובסקי, אסתר שווימר, תמר רובינס, רות אשכר-גלר, דבורה בן-נתן, מרדכי טננבאום, יוסף חזן, משה רומנו, ברכה הירשברג, רוזינה צ'ילק, יהודית בילין

הכירו את המחבר
avatar-author
1918
יליד ניו יורק. החל את הקריירה המוסיקלית שלו בכתיבת מחזות הזמר השנתיים של אוניברסיטת הרווארד בה למד. בין השנים 1942 - 1960 שיתף פעולה עם המוזיקאי פרדריך לאו שכתבו יחד שורה של מחזות זמר שזכו להצלחה. לרנר ולאו כתבו את "גבירתי הנאווה" בכיכובם של רקס אריסון וג'ולי אנדרוס. המחזמר הועלה לראשונה בברודווי ב - 1957 והוצג 2717 פעם. במקביל כתב לרנר מחזות ותסריטים בשיתוף יוצרים נוספים. יצירתו של לרנר זכתה להערכה רבה ובין היתר הוענקו לו שלושה פרסי "טוני" ושלושה פרסי "אוסקר".

“גבירתי הנאווה”

טרם התקבלו תגובות.