• img-book

    חנוך לוין

קטגוריה: Badges:   credits, articles, bios, photos, ads, text, duo Enable Affiliate:   Disable add to cart:   Book's author:  
Warning: trim() expects parameter 1 to be string, object given in /home/kolisot3/public_html/tochnia.co.il/wp-content/plugins/acf-for-woocommerce-product/afwp.php on line 122
Book's publisher:   flipbook:   dedication:   יוצרים ומשתתפים:   <p style="direction: rtl;"><strong>בימוי:</strong> רוברט סטורואה<br /> <strong>תפאורה ותלבושות:</strong> מירון שבלידזה<br /> <strong>מוסיקה:</strong> יוסף ברדנשוילי<br /> <strong>תאורה:</strong> שמואל אטמזגי, רוברט סטורואה</p> <p><strong>משתתפים:</strong><br /> תומי יואל-פינקוביץ', אירינה סלזניובה, אלכסנדר כהן, יוסי ידין, שולי רנד, יונתן צ'רצ'י, עפרון אטקין, ארז שפריר, שמעון מימרן, יוסף כרמון, אביתר לזר, שמואל אדלמן, ניר ארז, איתן נוה, רמי עמית</p>

פעורי פה

מאת: חנוך לוין
הקאמרי, 1995

אם וילד באים לתיאטרון. שם, באחד התאים יושב האיש וצופה בהצגה. הילד מבקש מאמו שתספר לו את סיפורה של ההצגה שהם עומדים לראות. מאחת הדלתות שעל הבמה מופיע הקברן המשמש בהצגה ג□ כלחשן ובנר.
האםמתחילה לספר: "היה היה עולם…היה היה שומר אחד בארמון המלכה…הוא אהב את המלכה. לא היה לו שום סיכוי אבל אמו הבטיחה לו פעם שהוא יתחתן עם מלכה."
תוך כדי סיפור האם נעלמת אל מאחורי אחת הדלתות שעל הבמה וכעבור זמן מה יוצאת משם כשהיא לבושה כמלכה.
הילד יושב וצופה בהצגה ואז מופיעים שני הזקיפים: פעור-פה ולוטש-עין. ברגע מסויים, כאשר פעור-פה נותר לבדו, הוא מנצל את ההזדמנות ומציץ בחור המנעול של חדר משכבה של המלכה כדי לצפות בה כשהיא מתעלסת עם אהובה. ברגע שהוא מתכופף להציץ בחור המנעול מופיע לוטש-עין ותופש אותו בקלקלתו. כאשר נודע לסריס משרתה הראשי של המלכה, מפי לוטש-עין כי חברו הציץ בחור המנעול, הוא מודיע את הדבר למלכה והיא מחליטה שיש לסחוט מפעור-פה וידוי שיוציא לאור את אשמתו. מופיעים שלושה: המוודה, המענה, וזעום־גבות – הלא הוא ראש הזקיפים.
פעור-פה מנסה בתחילה להתכחש לאשמתו בתואנה שרק התכופף לקשור את שרוך הנעל. אולם מאוחר יותר הוא מודה במעשה ההצצה אך מבקש רחמים כאשר נודע לו שהוא צפוי לניקור עיניו. זעוס-גבות נחלץ לעזרתו בנימוקים שהבחור הוא מבית טוב, בן למשפחה צייתנית, ובסך הכל עשה מה שעשה מתוך אהבה. אבל כל הבקשות והתחינות לשוא. פעור-פה נידון לניקור עיניו. כך מסתיימת המערכה הראשונה.
בפתיחת המערכה השנייה אנו רואים את גן הארמון. בחלקה אחת של הגן עומד בתפקיד של דחליל שמוט-ראש העיוור, שהיה פעם פעור-פה. גם פעור-פה מנוקר העיניים משמש עתה כדחליל.
המלכה נכנסת ובערמומיות מעודנת מנסה לפתות את פעור-פה. היא רוכנת עליו ונושקת לו והוא אינו עומד בפיתוי. על רגע זה של אהבה הוא עומד לשלם בחייו ואת גזר-הדין עתיד להוציא לפועל לוטש-עין, שזכה לעלייה בדרגה כתגמול על מעשה ההלשנה שלו.
ההוצאה להורג עדיין מוטלת בספק. היא אמורה להתבצע בשלבים, במאכלת קהה, כאשר בין שלב לשלב מתרוצצים בארמון שליחים ומוסרים הודעות סותרות על ארוסי המלכה, אשר אם יתקיימו יזכו את כל הנידונים בחנינה, ואם יבוטלו תוצא עריפת הראש לפועל. ההודעה המיוחלת על הארוסין מאחרת לבוא ופעור-פה מוצא להורג.
את העלילה חותם האיש שצפה בהצגה, בפנייה אל השחקנים ואל קהל הצופים שבאולם, שהוא חלק בלתי נפרד מהצגה זו.

150.00

1 במלאי

Quantity:
תכניות נוספות עבור חנוך לוין
יוצרים ומשתתפים

בימוי: רוברט סטורואה
תפאורה ותלבושות: מירון שבלידזה
מוסיקה: יוסף ברדנשוילי
תאורה: שמואל אטמזגי, רוברט סטורואה

משתתפים:
תומי יואל-פינקוביץ', אירינה סלזניובה, אלכסנדר כהן, יוסי ידין, שולי רנד, יונתן צ'רצ'י, עפרון אטקין, ארז שפריר, שמעון מימרן, יוסף כרמון, אביתר לזר, שמואל אדלמן, ניר ארז, איתן נוה, רמי עמית

הכירו את המחבר
avatar-author
1951
מחזאי, במאי, משורר וסופר, כתב מחזות, מערכונים, פזמונים ושירה ; את מרבית מחזותיו ביים בעצמו. החל את דרכו כסאטיריקן בתקופת לימודיו באוניברסיטת תל אביב. מחזותיו הראשונים היו סאטירות פוליטית, ביקורת נוקבת על שכרון נצחון מלחמת ששת הימים ולעג לדפוסי הרהב של החברה הישראלית. בהמשך כתב קומדיות המתמקדות בתשוקותיהם ובסבלותיהם של דמויות עגמומיות במסגרת חברתית של זוג או משפחה, בשיכון או בשכונה עירונית זו או אחרת. בסוף שנות השבעים הסתמן כיוון חדש במחזותיו, המחזות המיתולוגיים, המבוססים על מיתוסים מרכזיים בתרבות המערב. לוין פיתח שפה דרמטית ותיאטרונית ייחודית, שנוצרה תוך שילוב בין הטקסט הפיוטי שכתב לבין הדימויים שעיצב עם השחקנים ומעצבי התפאורה, התלבושות והתפאורה, המוסיקאי והכוריאוגרף. הצגותיו התאפיינו ביכולתו לשלב בין עבודתם של יוצרים שונים והיו תמיד חגיגה של מילים ודימויים חזותיים, המבוססת על אהבה רבה לתיאטרון ולכל הלוקחים חלק בהצגה.

“פעורי פה”

טרם התקבלו תגובות.