גיורא גודיק (1)
  • img-book

    עלילות המחזמר "גבירתי הנאווה" מתחילה בשרשרת פגישות מקריות ובהתערבות. ארבעה מתוך גיבורי המחזמר נפגשים לראשונה בתחילת ההצגה וממש במקרה ביציאה מאולם התיאטרון בקובנט גארדן בלונדון. על המדרכה שלפני התיאטרון יושבת אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים צעירה, ענייה וחסרת השכלה, שהגיעה מאחת השכונות העניות של לונדון- העיר ששכונות רבות לה, ובכל אחת מהן מדברים התושבים אנגלית בהיגוי ובתחביר ה"קוקני" העממי והעסיסי המיוחד לשכונתם. במקרה – ואולי שלא במקרה – עומד מאחורי העמוד, לא הרחק ממוכרת הפרחים הקולנית, גנטלמן אנגלי, פרופסור היגנס, חוקר לשון ודיאלקטים בעל שם, המאזין ללשונה והיגויה של הצעירה ורושם אותו בפנקסו, כדרכו במחקר. וממש במקרה, כביכול, נקלע לשם גם קולונל בדימוס של הצבא הבריטי בשם פיקריניג- גם הוא מומחה לחקר דיאלקטים, שהגיע במיוחד מהודו כדי לפגוש את פרופסר היגנס, שאת ספריו העריץ, ולא שיער שיתקל בו דווקא בפתח התיאטרון שמהצגתו יצא. היגנס המתמוגג מלשונה העסיסית של מוכרת הפרחים היושבת על המדרכה, מציע לפקרינינג התערבות: תוך כמה חודשים הוא יכול לדבריו, להפוך את הנערה "ההמונית" ל"ליידי" אנגלית, שאיש לא יבחין בכך שדיברה אי פעם בהיגוי "נמוך".ובעוד שני המלומדים דנים בתנאי ההתערבות, יוצא מהתיאטרון- שוב במקרה כמובן- צעיר תמים בשם פרדי, בן למשפחה טובה,שימלא מאוחר יותר, בלא ידיעתו, תפקיד לא מבוטל בחייהם של אלייזה ושל פרופסור היגנס.

    כך בפגישה המקרית המרובעת הזו על המדרכה ובהתערבות המשועשעת בין שני הגנטלמנים חוקרי הלשון סביב מוכרת הפרחים הוולגרית אך החיננית, מתחילה עלילת המחזה והמחזמר שלנו. וזו מבוססת על סיפור יווני קלאסי עתיק שהתרחש בקפריסין הסמוכה. ברנרד שואו האירי, שנחשב ובצדק לסופר גאוני וזכה מאוחר יותר גם בפרס נובל לספרות, משתעשע בהרבה הומור, שנינות, רגישות ואהבה, בדמויותיו, המייצגות את השכבות החברתיות והתרבותיות, השאונות של אנגליה לפני מאה שנה. מול השוק והפאב העממי של הסביבה בה גדלו אלייזה ואביה העסיסי, אלפרד דוליטל (הרואה את עצמו כדובר מעמד הבינוני) הוא מציג בפנינו לא רק את דירתו של היגנס והרחוב האמיד בו הוא גר, אלא גם את ביתה ההדור עוד יותר של אמו של הפרופסור ואת התא האריסטוקרטי הקבוע שלה במגרש מרוצי הסוסים באסקוט בו נפגשת החברה הגבוהה, ובו נערכת מדי כמה דקות התערבות נוספת: איזה סוס ינצח במירוץ? ואל נשכח גם את האולם המלכותי של הנשף, שבו עומדת אלייזה למבחן: האם ינצח הפרופסור בהתערבות שלו עם הקולונל?  מרתקת ומרגשת עוד יותר היא מערכת היחסים רבת השלבים בין הפרופסור הציניקן והמתנשא לבין נערת השואוק שהפכה ל"גיברת".


    להאזנה לפס-הקול של ההפקה, הקליקו כאן

    גבירתי הנאווה מאת: אלן ג'אי לרנר
    גיורא גודיק, 1964