הבימה (21)
  • img-book

    בלילה אפלולי, בראשית חודש נובמבר 1823, יושב אנטוניו סליירי הקשיש בחדרו המאובק ועורך בפני קהל הצופים וידוי. במסגרתו, הוא מעלה מנבכי זכרונו הקודח את פרשת חייו ויחסיו המורכבים עם המלחין הדגול וולפגנג אמדיאוס מוצרט, כפי שהתרחשה בחצר ההאבסבורגית התככנית של הקיסרות האוסטרית, כ – 40 שנה קודם לכן, בשנת 1781.   המחזאי פיטר שאפר, הימר על העימות בין הגאונות לבינוניות, ותוך הסתמכות על עדויות נסיבתיות רקם עלילה דרמטית עוצרת נשימה : אנטוניו סליירי, מלחין החצר של הקיסר האוסטרי יוסף השני, אדם דתי ומוסרי שהתמסר לאלוהיו אך ורק להגשים את משאלתו היחידה – להיות למוסיקאי דגול – פוגש את ילד הפלא, וולפגנג אמדיאוס מוצארט, גדול המוסיקאים של כל הזמנים, בהגיעו אל חצר הקיסר, ורואה בו את התגלמות קולו של אלוהים.   אלא, מוצרט נעדר תכונות אציליות, ונוהג בהבל רוח ובחוסר דרך ארץ וכאן טמון יסוד הטרגדיה בחייו של סליירי ; בהבינו כי אין קשר בין מעלות ומידות טובות לבין מנת הכישרון שקוצב האל, מתעמת סליירי עם הריקנות הפוקדת אדם בעת שהוא חדל להאמין בעולם של צדק, המתנהל עפ"י תכנית אלוהית.   טעון שנאה, קנאה ומרירות יוצא סליירי למאבק באלוהיו באמצעות הריסתו של בחיר יצוריו עלי אדמות – הלא הוא אמדיאוס מוצרט – מאבק המביא את השניים למפגש הטראגי עם אובדן שפיות הדעת, רצח ומעשה התאבדות.

    אמדאוס מאת: פיטר שאפר
    הבימה, 1994
     
  • img-book

    המלך הוא עירום!" כך מסתיימת האגדה של אנדרסן, ומכאן מתחיל המחזה של נסים אלוני, שעוקב אחרי הנער שצעק  ועל הסתאבותו עד שהוא עצמו הופך להיות המלך העירום החדש. כל זה מתרחש בארץ רחוקה-רחוקה, מלאה פוליטיקאים חצי מטורפים, עסקנים, תככנים, אמנים רודפי תהילה, אנשי עסקים חסרי מצפון, והמון אזרחים שרצים מאופנה לאופנה – בקיצור, ארץ בכלל לא דומה לארצנו. מחזה מצחיק וגרוטסקי ולא נורא אופטימי.

    בגדי המלך מאת: נסים אלוני
    הבימה, 1961
     
  • img-book

    "המלך הוא עירום!" כך מסתיימת האגדה של אנדרסן, ומכאן מתחיל המחזה של נסים אלוני, שעוקב אחרי הנער שצעק  ועל הסתאבותו עד שהוא עצמו הופך להיות המלך העירום החדש. כל זה מתרחש בארץ רחוקה-רחוקה, מלאה פוליטיקאים חצי מטורפים, עסקנים, תככנים, אמנים רודפי תהילה, אנשי עסקים חסרי מצפון, והמון אזרחים שרצים מאופנה לאופנה – בקיצור, ארץ בכלל לא דומה לארצנו. מחזה מצחיק וגרוטסקי ולא נורא אופטימי.

    בגדי המלך מאת: נסים אלוני
    הבימה, 2004
     
  • img-book

    עלילת המחזה מתרחשת בבית מלאכה לקונפקציה בפריס בשנים שבין 1945, שנת סיום מלחמת העולם השניה, ושנת 1952.   שיגרת חיי היום-יום בבית המלאכה, על שיחות הנשים, המריבות והצחוקים, הבכי וגילויי החיבה, שזורה בסיפוריהן האישיים של הדמויות המאכלסות את בית המלאכה, שהן גלריה של שרידי המלחמה : לאון  והלן בעליו היהודיים של בית המלאכה שהסתתרו בזמן המלחמה, הצליחו להינצל והם בשלבי שיקום עצמי ; סימון, התופרת היהודייה, שבעלה נשלח למחנות ההשמדה והותיר אותה עם שני ילדהם, ז'אן הגהץ הצעיר, ניצול מחנה ריכוז ;מקס, ספק העבודה, והתופרות הצרפתיות : מאדם לורנס, אשת שוטר, ג'יזל, מארי ומימי – נערות פאריסאיות טיפוסיות הרצות אחרי הנאות החיים.   הדמויות, כל אחת על פי דרכה, מנסה לשקם את עצמה, לשכוח ולהתחיל חיים חדשים. אולם ככל שעוברות השנים מוצאים  עצמם האנשים באותו המקום, רק פצעיהם עמוקים ומודחקים יותר.   זהו סיפורו של עולם קטן שאינו  מסוגל לשנות ולהתגונן מפני אירועים הסטוריים גדולים . כך גם היצורים הקטנים החיים בקרבו.

  • img-book

    עלילת המחזה מתרחשת באחוזה גדולה הצמודה למושבה אי שם.   המושבה מציינת  את יום הולדתו המאה של ז`אק בלנק, שנרצח על ידי בנו יוסף במרתף היין הביתי, בנוכחותה של הדודה ליזה, אחותו, שאהבה את אחיינה הצעיר אהבה אסורה.   יוסף הוגלה לאמריקה, שם ישב 14 שנים בכלא, ומשם שלח שלושה שליחים עמוסי זהב אל האחוזה, ועם משימה לרצוח את ליזה. אלא שהיא השתלטה על השליחים, התחתנה עם שלושתם, אחד אחרי השני, בליל כלולות אחד, שבסופו סורסו ונשתלו בגן כגננים נטולי זיכרון והיגיון. השליח שלה לדבר עבירה היה  ד"ר אטלס, אגרונום מדופלם, שבתמורה לנאמנותו לה הוכרז כארוסה הנצחי .   יוסף, שהפך באמריקה לג'ו שב במפתיע לארץ במטרה ליטול מליזה את רכוש אביו. הוא מתחיל לשחק ברגשותיה. אך זו, המעמידה פני נכה בכיסא הגלגלים, נעזרת במשרתה הזקן יאשה ובאטלס האגרונום הופכת את הקלפים וכופה על יוסף-ג`ו את המשחק שלה.  היא נעזרת בפסל מקומי, ובמרים הצעירה, צאצא האחרון של המשפחה הבאה לביקור מלימודיה בג'נבה הדומה שתי טיפות מים לאימו של יוסף.   יושבת ראש המועצה המקומית מודאגת מהאירועים האחרונים המאיימים על חגיגות המאה שהיא מארגנת.   הבטיחו לה זיקוקין די נור, אך מה שהיא מקבלת הוא רצח נוסף, ופחד מהתלקחות המאבק המשפחתי באחוזה עם ביקורה של מרים.

    דודה ליזה מאת: נסים אלוני
    הבימה, 1969
     
  • img-book

    וניה ובת אחותו סוניה חיים ועובדים באחוזה כפרית קטנה ברוסיה הצארית. הם חיים בצניעות רבה ומסתירים את רגשותיהם ושאיפותיהם. שובם לאחוזה של גיסו של וניה ורעייתו השניה היפהפיה ילנה, גורם לפריצת המחסומים הרגשיים, לחשיפת התשוקות המודחקות, והמשפחה כולה נכנסת לסחרור מסוכן. המחזה נפתח ערב סערה, האויר כבד, השמים אטומים, אין כח לכלום. שותים תה, וודקה, יין ומתמכרים לרגע לפנטזיות על אהבה, על חופש, על הגשמה, על עתיד אחר. זוהי רוסיה של צ'כוב ערב המהפכה, סוערת וחסרת אונים, מתוסכלת ורגשנית, חולמת ולא מודעת, טרגית ומגוחכת. העתיד הצפוי לה אכן יהיה אחר, אחר לגמרי.

    הדוד וניה מאת: אנטון צ'כוב
    הבימה, 1986
     
  • img-book

    המחזה מתחיל בהצגת חייהם של רומיאו ויוליה: הם הצליחו להתחמק מההתאבדויות ודבר זה לא קרה מעולם, הם חיים בעוני, נוטים לריב על דברים קטנים, יש להם בת מרדנית ששונאת אותם (לוקרציה), ורומיאו מחכה לכך שאמהּ של יוליה תמות כדי שהוא יוכל לרשת את כל כספה.

    באמצע ריב של רומיאו ויוליה, מגיעה רוחו של ויליאם שייקספיר אשר התעוררה מהוויכוחים, בטענה שהם חרגו מהמחזה שכתב, והוא דורש לתקן זאת. כאשר הם מסרבים לחזור לסוף המקורי של המחזה (כלומר להתאבד), מחליט שייקספיר לתקן זאת בכך שיגרום לשניהם להרוג אחד את השני על ידי הרעלה. בסוף המחזה שייקספיר בורח עם בתם לוקרציה, ונותן להם להרעיל אחד את השני. לאחר שנראה ששניהם מתים, הם מתעוררים שוב, וחוזרים לריבים הישנים שלהם.

  • img-book

    זוג זקנים החיים יחד בבניין מוקף מים, מזה 75 שנה, מחכים הערב לאורחים. מזה שנים אחדות שוקד הזקן על חיבור בשורה לעולם, והערב עתידה הבשורה להישמע מפיו של נואם מקצועי. עם בוא האורחים מכינים בני הזוג את האולם להרצאה ומביאים עוד ועוד כסאות להושיב עליהם את המוזמנים. להפתעתם הרבה מתברר לזקנים הנרגשים שאפילו הוד מלכותו המלך הגיע לביתם, ובעצם יכלו לסיים את חייהם ברגע נשגב זה לולא התעקשו לחכות לדובר, על מנת לוודא שהבשורה אכן תושמע וחייהם לא חלפו לשווא. עם בוא הדובר, ממש ברגע האחרון, קופצים השניים למים. הנואם, איננו מסוגל להשמיע מילה ו"הבשורה" נבלעת ברעש ההמון וגלי הים.

    הכסאות מאת: יוג'ין יונסקו
    הבימה, 1970
     
  • img-book

    "הכתובה" מגוללת סיפורו של זוג קיבוצניקים לשעבר, בורוזובסקי  השרברב  ושפרה עקרת הבית.    בתם מבקשת להינשא, ולצורך כך מחפשת אחר הכתובה של הוריה, שתעיד על נישואיהם כדת וכדין. המסמך לא נמצא .   מקץ נישואים מאושרים של 25 שנה מגלים בני הזוג שאולי הם לא התחתנו מעולם. הגילוי המרעיש מוביל למשבר משפחתי עמוק.  כעת השניים בוחנים מחדש את מערכת היחסים ביניהם ואף שוקלים האם להינשא או לפרק את החבילה.   סדרת אירועים משעשעת בה משתלבים איילה ,בתם,  בוקי, חתנה לעתיד,  יפה ,שכנתם טובת הלב ויגאל, עובד פלחה צעיר מקיבוצו של אלימלך , מחזירה את השרברב לזרועות עקרת הבית, "הידועה בציבור", שלו.

    הכתובה מאת: אפרים קישון
    הבימה, 1980
     
  • img-book

    אלטה בוביצ`ק מתה. בנה,לצ`ק,יוצא להודיע למשפחתו על מועד ההלוויה. אך המשפחה עסוקה בהכנות לחתונת בתם ולווציה. הם אינם מוכנים לקבל את הבשורה המרה, שעלולה לשבש את החגיגה. האם יעדיפו בני משפחתו הלוויית זקנה בגשם על פני חתונת בתם הצעירה באולם מפואר? האם יצטרף לצ`ק לחוגגים או שמא יצעד בודד אחר ארון אמו? שמחה מול אבל. מי מבין הכוחות יגבר על השני במאבק על חשיבותו? האם בנסיבות מסוימות יצליחו השניים להתקיים במקביל? חרדה קיומית המובילה להזיה שבסופה צריך להחליט – לצחוק או לבכות…?

    "כמה חלמתי כל חיי ללכת שלוב זרוע עם אישה יפה אוהבת מאחורי ארון המתים של אמי, מישהי שהייתה תומכת בי, מצטרפת בקול בכי נעים של אישה לקול הבכי שלי הצרוד והמכוער, מישהי שהייתה חוזרת איתי אחרי הכל הביתה והייתה מכינה לי תה ומלטפת את מצחי ואומרת לי בקול שקט, מרדים: "ככה חולפים החיים, אלה הולכים ואלה באים, ככה חולפים החיים". זה מה שהיא הייתה אומרת לי בקולה השקט והנעים הצופן לי בחובו הבטחה גדולה של חיים".