אהל (2)
  • img-book

    הסיפור מתרחש בישראל בשנות ה-60. גיבורי המחזה הם אלימלך השרברב, מפרנס המשפחה, ואשתו שפרה, שניהם לשעבר חברי קיבוץ, שמגלים, אחרי 25 שנים של חיים משותפים, שייתכן שמעולם לא התחתנו כדת.

    כאשר בתם איילה עומדת להתחתן, היא מבקשת מהם את כתובתם, מאחר שארוסהּ, רוברט, מבקש את הכתובה למען הסדרי החתונה. לדבריו הכתובה היא חיונית להסדרי החתונה, בגלל דרישת משפחתו, נצר למשפחת רבנים מיוחסת. כאשר איילה מבקשת את הכתובה, אין הוריה זוכרים היכן הכתובה והאם בכלל התחתנו כדת וכדין.

    כאשר מבינים בני המשפחה שללא הכתובה לא תוכל איילה להינשא לרוברט, מבקש אלימלך להתחתן עם שפרה, אך זו כבר אינה מעוניינת בכך, מפני שאינה מאמינה שאלימלך באמת אוהב אותה. איילה ואלימלך עושים הכול על מנת להחזיר את שפרה אל אלימלך, כולל הבאתו של בוקי, מחליף מזכיר המשק של הקיבוץ, על מנת לברר מה קרה לכתובה.

    בסוף המחזה מתגלה הכתובה שהוסתרה בבית מאחורי תמונה, והמכשול לחתונתם של איילה ורוברט מוסר ובנוסף שפרה חוזרת אל אלימלך.

    הכתובה מאת: אפרים קישון
    אהל, 1961
     
  • img-book

    בארמונו אשר בירושלים יושב שלמה המלך, החכם באדם, ובחוצות ירושלים מהלך הסנדלר השכור, הלץ והפוחז – שלמי. המשותף למלך ולסנדלר – הדמיוןהחיצוני. הם דומים זה לזה כשתי טיפות מים, דבר המשמש מקור לשמחה ולהלצות ברחובות ירושלים וגורם לדאגה בארמון המלך. משנודע הדבר לשלמה, הוא מצווה להביא לפניו את שלמי, ולאחר שנוכח בדמיון המפליא, הוא מציע לסנדלר להתחלף בבגדים מבלי שאיש ידע.